תצפית על אגם סקוואם, ניו המפשיר

 יום מעונן, אבל למרות התחזיות ההפכפכות של הימים האחרונים - לא גשום, ואנחנו יכולים להמשיך לטייל באיזור היפהפה הזה. היום נסענו לאיזור האגמים הגדולים מדרום-מערב לברטלט, כשעה ורבע נסיעה דרך הכביש הנופי 113. הכביש עובר דרך אגמים ופארקים ירוקים בין עיירות ציוריות. בחרנו לעלות ל West Rattlesnake לתצפית על אגם סקוואם. שילבנו שני מסלולים כדי לעשות מסלול מעגלי. עלינו במסלול מעט ארוך יותר וקצת פחות תלול. לאחר שהחנינו את הרכב בחניה הקטנה, שלמזלנו היו בה רק עוד שתי מכוניות, בצד הדרומי מזרחי של הצומת בין Pine Hurst Rd לבין Bacon Rd, חצינו את הכביש ועקבנו אחרי השלט למסלולים. לא רואים את האגם מהחניה, ואפשר רק לדמיין אותו עד שמגיעים לנקודת התצפית. לאחר שעוברים את הכביש מגיעים למפה של המסלול, שכדאי לצלם אותה מאחר ויש שם כמה מסלולים שמצטלבים. 

 

כדי לעלות במסלול המתון יותר, פנינו ימינה ל West Rattlesnake. החלק הזה היה מתון מאד ועבר בין בקתות של אנשים פרטיים ויער של עצי מחט ירוקי עד משובץ מדי פעם בעצי שלכת בצבע צהוב.

המסלול היה כמעט כולו שלנו, עם מעט מאד אנשים. שוב רואים שמשתלם לצאת מהאיזור הצפוף והתיירותי ולהרחיק מעט (ממש מעט) למסלולים יפהפיים ופחות צפופים.

בצומת פנינו שמאלה ל Col Trail. כאן המסלול התחיל לטפס בתלילות בתוך היער. אמנם המסלול מדורג כמסלול קל באולטרייל, אבל הקטע הזה לא היה קל במיוחד. לפחות המסלול לא בוצי או חלק, ולא עובר בו נחל. 

בצומת הבאה שוב פנינו שמאלה למסלול Ridge Trail, שמטפס גם הוא גם אם קצת יותר במתינות. היער מלא בסנאים מכל מיני סוגים, ונינה ניסתה לרדוף אחרי כולם. מיד לאחר מכן התחילה מקהלת צפצופים מסביבנו, כשהסנאים מזהירים זה את זה מהמפלצת המפחידה שהגיעה ליער. 

כל הדרך הלכנו בתוך היער מבלי לראות את הנוף, עד שהגענו לנקודת התצפית, בה הנוף נפתח בבת אחת. וואו! הטיפוס הקשה השתלם. אגם סקוואם מתגלה במלוא הדרו, מלא במפרצונים ואיים ירוקים, עם יערות צפופים ירוקים מנוקדים בצבעי שלכת מסביבו. כאן כבר היו כמה אנשים, שטיפסו כנראה במסלול היותר תלול שנחזור דרכו. הם צילמו והצטלמו, או פשוט ישבו והסתכלו על הנוף. הצטרפנו אליהם, צילמנו והצטלמנו, והסתובבנו בנקודת התצפית כדי לראות את הנוף מכל הכיוונים. 

היה שם זוג חמוד שהצטלם סלפי בכל מיני פוזות מול הנוף, לטעמי הרבה יותר מדי קרוב לקצה המצוק. בוריס התנדב לצלם אותם והם קיבלו את הצעתו בשמחה, אך לאחר מכן, כפי שחששתי, הציעו לצלם אותנו - מה שחייב גם אותי להגיע ללקצה המצוק ולהצטלם מול הנוף. זה היה מפחיד. לפחות יש לנו תמונה יפה למזכרת.

את הדרך חזרה עשינו דרך המסלול Pasture Trail הקצר אך התלול יותר. לא היה יותר מדי קשה לרדת בו כי גם החלק הזה היה יבש ולא חלק. ראינו הרבה פטריות בדרך, רובן חומות או אפורות, אך מצאתי גם פטריות אדומות עם נקודות לבנות, כמו באגדות.