ההרים הירוקים, וורמונט

 זהו, חצינו את היבשת והגענו לניו אינגלנד לטיול השלכת שלנו. אנחנו בוורמונט ליד העיר סטואי בבקתה מקסימה ביער, ואנחנו מוכנים להתחיל "באמת" את טיול השלכת שלנו, בתקווה שישתווה למראות השלכת המרהיבים של האדירונדק בניו יורק. 

התייעצנו עם מפת התקדמות צבעי השלכת של וורמונט:

https://www.vermont.com/foliage.cfm#CentralVT

והתברר שהשלכת בשיאה באיזור ההרים הירוקים, אז זה האיזור שנבחר כיעד הראשון שלנו.

מגיעים אליו דרך הכביש הנופי מספר 100, שמצדיק את שמו, ועובר בעמק ירוק בין הרים מלאים בצבעי שלכת.

עצרנו בדוכן למכירת ירקות ופירות טריים שהיה מקושט בצבעי הסתיו, עם שלט גדול מדלעות שלא משאיר מקום לספק - אנחנו בורמונט.

התחנה הראשונה שלנו היא מפלי גלן מוס, על כביש 100. זו לא ממש הליכה, יש מסלול עץ קצרצר שמוביל מהחניה לצד הכביש לתצפית על המפל. המקום עמוס במבקרים. אחרי שבדרך לכאן ביקרנו באתרים מחוץ לעונה, כשהחופש נגמר ואנשים חזרו לעבוד וללמוד, מאד מורגש שכאן אנחנו לגמרי בשיא העונה. טוב, קצת בעייתי לעשות טיול שלכת מחוץ לעונה... בלית ברירה מטיילים עם ההמונים.

מכביש מספר 100, הנוסע מצפון לדרום צמוד בחלק הזה לשמורת ההרים הירוקים, פנינו מערבה לכביש הנופי מספר 125 החוצה את הרכס ממזרח למערב. כאן הנופים אפילו יותר יפים ודרמטיים עם צבעים חזקים יותר.

התחנה הבאה שלנו היתה מפלי טקסס. האם הם נקראים כך משום שטקסס ידועה במפלים הרבים שלה? לא ברור, ונראה שאף אחד לא יודע למה הם זכו לשם הזה אי שם במאה ה 19. בכל מקרה אלה מפלים יפים ומרשימים שאפשר לראות אותם מיד כשחוצים את הכביש מהחניה ונכנסים למסלול, שם עוברים על גשר ומגיעים לתצפית על המפלים. גם כאן היה עמוס אבל רוב המבקרים נשארו שם בתצפית. ניתן גם להמשיך למסלול מעגלי יפה ביער של מייל אחד, וזה מה שעשינו. במסלול כבר היינו כמעט לבדנו. היתה קבוצת נשים שצילמה בהתלהבות כל פטריה שהן ראו. והיו הרבה פטריות במסלול, כך שהם מהר מאד נשארו מאחורינו והיער היה כולו שלנו, או לפחות הרגיש כך.

המשכנו בכביש המפותל והיפה מספר 125 דרך ההרים הירוקים ליעד הבא שלנו: המסלול לאגם פליאד Pleiad Lake. זהו מסלול קצר, של מייל בסך הכל הלוך ושוב, ודי קל, שמוביל לאגם קסום לגמרי עם השתקפויות של גבעות עם צבעי שלכת מסביבו. המסלול מתחיל ב Long Trail, אחד מאותם מסלולים ארוכים אתגריים, ולמעשה הותיק שבהם בארה"ב - הותווה בין 1910 ל 1930. הוא עובר לאורכה של מדינת וורמונט ואורכו 273 מייל. אנחנו עשינו חצי מייל ממנו. זו התחלה! מהמסלול נשקפים נופים עוצרי נשימה של ההרים מסביב כשהם מלאים בצבעי שלכת.

לאחר קצת פחות מחצי מייל יש פניה לכיוון האגם, והליכה קצרה מובילה אליו. האגם היה כולו שלנו ויכולנו לצלם ולהנות מההשתקפויות היפות.

התוכנית היתה לנסוע בכביש 125 עד לעברו השני של הפארק, ולעלות חזרה צפונה מכביש 116 מהצד המערבי של הפארק, לפני הפניה ימינה היה עוד מסלול שנראה לנו נחמד - מסלול רוברט פרוסט, שעובר במקום בו התגורר המשורר ובו נכתבה הפואמה Stopping by Woods on a Snowy Evening. אבל עבודות בדרך עצרו את התנועה ואחרי שחיכינו זמן לא מועט החלטנו לחזור על עקבותינו ולוותר על החלק הזה. החזרה דרך כביש 125סיפקה לנו הזדמנות לראות עוד נופים עוצרי נשימה שלא ראינו בכיוון השני, כך שלא הפסדנו משינוי התוכניות.